<h1>הלכות פסוקות לרבינו יהודאי גאון הלכ' אבל</h1>
<h2>דף טו.</h2>
תנו רבנן אבל כל שבעת הימים חיב בכיסוי הראש ובכפיית המיטה ואין מברין אותו אלא על מטות כפויות.
ואמ' ר' אבה בר זבדא אמ' רב אביל חיב בכל מצות האמורות בתורה חוץ מן התפילין שנא' בהם פאר, דקא אמ' ליה רחמנא ליחזקאל פארך חבוש עליך והני מילי ביום ראשון.
<h2>דף טו:</h2>
אבל אסור בנעילת הסנדל דקא אמ' ליה רחמנא ליחזקאל [יחזקאל כ"ד] ונעלך תשים ברגלך, וחיב בעטיפת הראש דכתי' [שם] ולא תעטה על שפם.
<h2>דף יז:</h2>
תנו רבנן תכפוהו אבילים זה אחר זה הכביד שערו מיקל בתער ומכביס כסותו במים, אמ' רב חיסדא בתער אבל לא במספרים במים אבל לא בנתר ולא בחיל.
תנו רבנן כשם שאמרו אסור לגלח במועד כך אסור ליטול צפורנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר, וכל שלשים אסור בתספורת אחד ראשו ואחד זקנו ואחד כל שער שיש בו וכשם שאמרו אסור לגלח בימי אבלו כך אסור ליטול צפורנים דברי רבי יהודה ורבי יוסי מתיר, והאשה מותרת בנטילת שער אחר שבעה, אמ' עולא הלכה כרבי יהודה באביל והלכה כרבי יוסי במועד, ושמואל אמ' [י"ח, ע"א] הלכה כר' יוסי בזו ובזו דאמ' שמואל הלכה כדברי המיקל באביל ולא שנא ביד ולא שנא ברגל, והילכתא בגניסטיר אסור בשיניים מותר. אמ' רב יהודה אמ' רב זוג בא מהמתן לפני רבי וביקשו ממנו צפרנים והתיר להם ואם ביקשו ממנו שפה התיר להם, ושמואל אמ' אף בקשו ממנו שפה והתיר להם.
<h2>דף יט.</h2>
והילכתא שבת עולה ואינה מפסקת מאי טעמא ענג כתיב ביה, הרגלים מפסיקין ואינן עולין מאי טעמא שמחה כתיב בהו, היכי דאמי אין עולין כגון שקברו ברגל אבל קברו לפני הרגל אפילו יום אחד אפילו שעה אחת בטלה מימנו גזירת שבעה ורגל גופיה שבעה דהוה להו ארבסר, והא דקא אמרת קברו ברגל אינו עולה הני מילי לעינין שבעה אבל למינין שלושים עולה, ואם קברו שמונה ימים קודם הרגל בטלה ממנו גזרת שלשים נמי.
והיכא דשכיב קודים הרגל ואיתפק חדא שעתא, אי נסתם הגוליל חדא שעתא קודים הרגל חלא לה אבילות ובטלה גזירת שבעה, אבל ודאי לא איסתים הגוליל אילא במיעליה דרגל נקיט לבתר רגל שבעה, וכין היכא דמית ליה ברגל נקיט שבעה אחר הרגל, והיכא דמית ליה במעלי יומא דדחילו דילמא לא מספקין למיקיבריה מיקמי יומא טבא ושקלוהי גוים ואמטיוהי למיקיבריה, כד נפק ליה מימאתא ואיכסי ליה מיקוברין חדא שעתא קמי דליעול רגל חלא לה אבילות עליהו ובטלה מינהון גזירת שבעה.
<h2>דף יט:</h2>
ומותר לספר ביום שלשים דקימא לן הילכתא יום שלשים כלאחר שלשים ומיקצתו ככלו.
אבל ביום שביעי מן כד עייל יומא אפילו כל דהוא מותר ברחיצה ובכל מילי דהוה נהיג בימי אבלו דקימא לן מיקצת היום ככולו, ודאי שכיב ליה שכבא מיקמי רגל חד יומא או תרין יומי ואפילו שיתא יומי אף על גב דלפניא דחי לה רגל לאבילות לא אמרינן מקצת היום ככולו, אילא כוליה יומא דמעלי יומא נהיג ביה כל מילי דאבילות עד דעייל רגל, דאמ' רב הונא בריה דרב יהושע הכל מודים שאם חל שלישי שלו להיות בערב הרגל שאסור ברחיצה עד הערב מאי טעמא רגל הוא דקא דאחי מיניה אבילות הולכך עד דעייל רגל הוא דשרי ליה, ולאו שלישי דוקא אילא אפילו חדא שעתא ואפילו שיתא יומי אבל שביעי ודאי אמרינן מיקצת היום ככלו.
<h2>דף כ.</h2>
והיכא דשכיב קודים הרגל ואיתפק חדא שעתא, אי נסתם הגוליל חדא שעתא קודים הרגל חלא לה אבילות ובטלה גזירת שבעה, אבל ודאי לא איסתים הגוליל אילא במיעליה דרגל נקיט לבתר רגל שבעה, וכין היכא דמית ליה ברגל נקיט שבעה אחר הרגל, והיכא דמית ליה במעלי יומא דדחילו דילמא לא מספקין למיקיבריה מיקמי יומא טבא ושקלוהי גוים ואמטיוהי למיקיבריה, כד נפק ליה מימאתא ואיכסי ליה מיקוברין חדא שעתא קמי דליעול רגל חלא לה אבילות עליהו ובטלה מינהון גזירת שבעה.
תנו רבנן שמועה קרובה נוהגת שבעה ושלשים ושמועה רחוקה אינה נוהגת אילא יום אחד, ואיזו היא קרובה ואיזו היא רחוקה קרובה בתוך שלשים רחוקה לאחר שלשים דברי רבי עקיבא, וחכמין אומרין אחד שמועה קרובה ואחד שמועה רחוקה נוהגת שבעה ושלשים, ואמ' ראבא בר רב חנה אמ' רבי יוחנן כל מקום שאתה מוצא יחיד מיקל ורבים מחמירים הלכה כדברי המרובין חוץ מדבר זה שרבי עקיבא מיקל וחכמין מחמירין הלכה כדברי המיקל, ואפילו שמועת אביו ואמו דאמ' שמואל הלכה כדברי המיקל באבל ואדי ואידי מחיב קריעה וכל קריעה מעומד.
<h2>דף כ:</h2>
אמ' רבי יוסי בר רבי אבון באתה לו שמועה קרובה בתוך הרגל ולמוצאי הרגל נעשית רחוקה נעשה כמי שלא שמע אילא לאחר הרגל ואינה נוהגת אילא יום אחד. ותאני רב אדה דמן קיסרי קמיה דר' יוחנן באתה לו שמועה קרובה בשבת ולמוצאי שבת נעשית לו רחוקה נעשה כמי שלא שמע אילא במוצאי השבת ואינה נוהגת אילא יום אחד ואפילו שמועת אביו ואמו.
באתה לו שמועה ביום שלשים הרי היא כשמועה רחוקה ואינה נוהגת אילא יום אחד.
מי שבאתה לו שמועה בשבת עולה לו שבת מן המינין וקוריע באחד בשבת ומברכין לו בירכת אבילים בשבת, מידי דהוה דברים שלצינעה דאמ' מר דברים שלצינעה נוהיג. ומי שאין לו מברכין מבריך הוא לעצמו.
כל האמור (בתורת) [בפרשת] הכהנים שהכהן מיטמא להם אביל מיתאביל עליהן הוסיפו עליהן אחיו ואחותו [בתולה] מאמו ואחותו נשואה בין מאביו בין מאמו, ומיתאביל אדם עים אשתו והאשה עם בעלה ועם אביו ועם אמו ועם אחיו ועם אחותו בפניהם אבל בחוץ אינו מיתאביל, וכהן מיתאביל על אחותו בתולה בין על אחותו נשואה בין מאביו בין מאמו ואינו מיטמא אילא לאחותו בתולה מאביו ואינו מיטמא לרבו כל עיקר.
אמימר שכיב ליה [בר] ברא קרע עליה אתא בריה קרע באפיה, אידכר דמיושיב קרע קם קרע מיעומיד. אמ' ליה רב אשי לאמימר קריעא דמיעומיד מנא לן דכתי' [איוב א'] ויקם איוב ויקרע את מעילו.
<h2>דף כא.</h2>
ואילו דברים שאבל אסור בהן אסור במלאכה ברחיצה בסיכה בנעילת הסנדל ובתשמיש המטה ולקרות בתורה בנביאים ובכתובים ולשנות במדרש בהלכות ובהגדות ואם היו רבים צריכין לו אינו נימנע, ומעשה ומת בנו שלרבי יוסי בציפורי וניכנס לבית המדרש וישב ודרש כל היום כולו, ובתו שלרבי בבית שערים ונכנס לבית המדרש וישב ודרש כל היום כולו. ראבה בר אהנא איתילידא ביה מילתא סבר דלא למיפק לבי מדרשא אמ' ליה רב תנינא ואם היו רבים צריכין לו מותר, סבר לאוקומי עליה אמורא אמ' ליה רב תנינא ובלבד שלא יעמיד עליו מתורגמן, היכי עביד תניא מעשה ומת בנו שלרבי יהודה בר רבי אילעאי וניכנס לבית המדרש וישב וניכנס רבי חנניה בן עקביא וישב בצדו ולחש הוא לרבי חנניה בן עקביה ורבי חנניה בן עקביא לחש למתורגמן והשמיע לרבים.
<h2>דף כא:</h2>
תנו רבנן אבל כל שלשה ימים הראשונים אסור בעשיית מלאכה ואפילו עני המיתפרניס מן הצדקה אסור בעשיית מלאכה, מיכן ואילך עושה בצינעה בתוך ביתו ואשה טווה בפלך בתוך ביתה. תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אינו הוליך לבית האיבל מיכן ואילך הוליך ואינו יושיב במקום המנחמין אילא במקום המיתנחמין. תנו רבנן אבל שלשה ימים הראשונים אסור בשאילת שלום, משלשה ועד שבעה מישיב ואינו שואיל, מיכן ואילך שואיל ומישיב כדרכו.
תנו רבנן כל שלשה ימים בא ממקום קרוב מונה עימהן ממקום רחוק מונה לעצמו מיכן ואילך אפילו בא ממקום קרוב מונה לעצמו, רבי שמעון אומר אפילו בא ביום השביעי ממקום קרוב מונה עימהן והוא שבא ומצא גדל הבית בתוך הבית, וכמה מקום קרוב עשרה פרסי סוגיא דחד יומא כיון דאילו שמע ביומא קמא הוה מצי למיתא כמאן דהוה איתיה מיעיקרה דאמי, איביי להו הלך גדל הבית לבית הקברות מה הוא, תא שמע דאמר רבי חייא בר אבה אמ' רבי יוחנן אפילו הלך גדל הבית לבית הקברות סמיך עליהו ומונה עימהן, והא תניא מונה הוא לעצמו לא קשיא הא דאתא בגו תלתה יומי הא דאתא לבתר תלתא יומי, אתא בגו תלתה יומי מונה עימהן ואפילו בא ממקום רחוק, לבתר תלתה יומי אם בא ממקום קרוב מונה עימהם ממקום רחוק מונה לעצמו, אמ' להו רב להני בני כליבאני אתא [בגו] תלתה יומי נימני בהדיכו לבתר תלתה יומי נימני לנפשיה. והילכתא היכא דנפק שכבא מן קמי פניא או נמי מן מאתא למאתא ולא איסתים גוליל אילא בליליא הנך דאיתנהו בביתא מאנו מעידנא דאיתכסי מיניהו, הנך דבהדי שכבא מאנו מעידנא דאיסתתים גולל, ואם איתיה לגדל הבית בביתא הנך נמי דאיכא בהדי שכבא סמכי על גדל הבית ומאנו בהדיה, אבל איתיה לגדל הבית בהדי שכבא מאנו הנך דאיכא בביתא לנפשיהו ומאני גדל הבית ומאן דאיכא בהדיה לנפשיהו.
<h2>דף כב.</h2>
על כל המתים כולן מדחה מיטתו הרי זה משובח שלאביו ושלאמו הרי זה מגונה, היה ערב שבת או ערב יום טוב או שהיו גשמים מזלפין על מיטתו הרי זה משובח שאינו עושה אילא לכבוד אביו ואמו. [ע"ב] על כל המתים כולן רצה חוליץ רצה אינו חולץ, על אביו על אמו חוליץ. על כל המתים כולן [רצה] ממעיט בעיסקו על אביו ועל אמו (אינו) ממעיט, על כל המתים כולן מספר לאחר שלשים יום על אביו ועל אימו מגדיל פרע עד שיגערו בו חביריו. על [כל] המתים כולן נכנס לבית המשתה לאחר שלשים יום, על אביו ועל אמו לאחר שנים עשר חדש. אמ' ראבא בר רב חונא ולשמחת מריעות מותר לאלתר, והתניא לשמחה שלשים ולמריעות שלשים, הא בארשיאתא הא בפורענא. על כל המתים קורע טפח על אביו ועל אמו עד שיגלה את לבו, אמ' רבי אבהו מאי קראה [ש"ב א'] ויחזק דוד בבגדיו ויקרעם ואין אחיזה פחותה מטפח. על כל המתים אפילו לבוש עשרה חלקים אינו קוריע אילא עליון על אביו ועל אמו קוריע את כולן ואפקירסיתו אינה מעכבת ואחד האיש ואחד האשה, רבי שמעון בן אלעזר אומ' האשה קורעת את התחתון ומחזרתו לאחוריה וחוזרת וקורעת את העליון. על כל המתים רצה מבדיל קמיספא שלו רצה אינו מבדיל על אביו ועל אמו מבדיל, רבי יהודה אומ' כל קרע שאינו מובדל קמיספא שלו אינו אילא קרע שלתופלה, אמ' רבי אבהו מאי טעמיה דרבי יהודה דכתי' [מ"ב, ב'] ויחזק בבגדיו ויקרעם לשנים קרעים ממשמע שנא' ויקרעם איני [יודע שהן] שלשנים אילא שניראין כשנים. על כל המתים שולל לאחר שבעה ומאחה לאחר שלשים, על אביו ועל אמו שולל לאחר שלשים ואינו מאחה לעולם והאשה שוללתו לאלתר מפני כבודה. כי אתא ראבון אמ' רבי יוחנן על כל המתים קורע בכלי על אביו ועל אמו קוריע ביד. אמ' רבי חייה בר אבה אמ' ר' יוחנן על כל המתים קוריע מבפנים על אביו ועל אמו קוריע מבחוץ אמ' רב חסדא וכין לנשיא, מותיבי לא (חושין) [הושוו] לאביו ולאמו אילא לאיחוי בלבד מאי לאו אפילו לנשיא לא לבר מנשיא. תנו רבנן על חכם חולץ מימין על אב בית דין משמאל על נשיא מיכן ומיכן.
<h2>דף כב:</h2>
תנו רבנן חכם שמת בית מדרשו בטיל אב בית דין שמת בתי מדרשות שבעירו בטילין, ובני הכנסת ניכנסין לבית הכנסת ומשנין את מקומן היו יושבין בצפון יושבין בדרום בדרום יושבין בצפון, נשיא שמת בתי מדרשות כולן בטילין ובני הכנסת ניכנסין לבית הכנסת וקוראין שבעה ויוצאין, רבי יהושע בן קרחא אומ' לא שישבו ויטיילו בשוק אילא יושבין ודווין ואין אומרין שמועה והגדה בבית האבל, אמרו עליו על רבי חנניה בן גמליאל שהיה אומר שמועה והגדה בבית האבל.
<h2>דף כג.</h2>
תנו רבנן אביל שבת ראשונה אינו יוצא מפתח ביתו שנייה יוצא ואינו יושיב במקומו שלישית יושיב במקומו ואינו מדבר רביעית הרי הוא ככל אדם.
תנו רבנן כל שלשים לניסואין מתה אשתו אסור לישא אשה אחרת עד שיעברו עליה שלשה רגלים רבי יהודה אומר רגל ראשון ושני אסור שלישי מותר אין לו בנים נושא לאלתר מיפני בטל פריה ורבייה הניחה לו בנים קטנים נושא לאלתר מפני בטל פרנסתן, אמ' רבי יוסי מעשה ביוסף הכהן שמתה אשתו ואמר לאחותה צאי ופרנסי בני אחותיך ולא בא עליה אילא לזמן מרובה אמ' רב פפא לאחר שלשים.
תנו רבנן כל שלשים יום לגיהוץ ואחד כלים חדשים ואחד כלים ישנים יוצאין מתחת מכביש, רבי אומ' לא אמרו אילא כילים חדשים בלבד, רבי אלעזר בר רבי שמעון אומ' לא אמרו אילא כילים חדשים לבנים בלבד, ומותר בפונדא ובפסיקיא ובאנפיליא ובכובע שלראש ומותר להוליך כילים לגהץ בתוך שלשים, אביי נפק בגרדא דסרבלא כר', ראבא נפק בחימוצתא רומיתא כר' אלעזר בר רבי שמעון.
<h2>דף כג:</h2>
תנו רבנן מי שמיתו מוטל לפניו אוכל בבית חבירו אם אין לו בית לחבירו אוכל בבית אחיר ואם אין לו בית אחר עושה מחיצה ואוכל ואם אין לו לעשות מחצה מחזיר פניו ואוכל, ואינו אוכל בשר ואינו שותה יין ואינו מבריך ואינו מזמין ואין מברכין לו ואין מזמנין עליו, ופטור מקירית שמע ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה, ובשבת אוכל בשר ושותה יין ומיסב ואוכל ומבריך ומזמין ומברכין לו ומזמנין עליו וחיב בקרית שמע ובתפילה ובכל מצוות האמורות בתורה, רבן גמליאל אומר הואיל וניתחיב באילו ניתחיב בכולן אמר רבי יוחנן תשמיש המטה איכא ביניהו, תרגומה במחזיר פניו, רב אשי אמ' מת כל זמן שלא ניקבר כמוטל לפניו דאמי שנ' [בראשית כ"ג] ואקברה מתי מלפני וכי לפניו היה אילא לומר לך כל זמן שלא ניקבר כמוטל לפניו דאמי, מיתו אין משמרו לא, והתניא המשמר את המת פטור מקרית שמע ומן התפלה ומן התפילין ומכל מצות האמורות בתורה ואם היו שנים זה משמיר והלא קורא זה משמיר והלא קורא, בן עזאי אומ' היה מוליכו בקרון או בספינה מניחו בזוית זו וקורא קירית שמע ומיתפליל בזוית אחרת, ואמ' ראבינא חושינו לעכברים איכא ביניהו מיתו אף על פי שאינו משמרו משמרו אף על פי שאינו מיתו, מיתו ומשמרו אין מהליך בבית הקברות לא, והתניא לא יהליך אדם בבית הקברות ותפילין בראשו וספר תורה בזרועו ואם עשה עובר משום לועג לרש חרף עשהו, אמרי התם חוץ לארבע אמות שרי הכא [חוץ] לארבע אמות נמי אסיר. תנו רבנן המוליך עצמות ממקום למקום הרי זה [לא] יניחם בדסקיא ויניחם על החמור וירכב עליהן ואם היה מתירא מפני גוים מפני לסטים מותר, וכדרך שאמרו בעצמות כך אמרו בספר תורה, אהייא אילימא ארישה כלפי לייא אילא אסופה, אמ' רחבא אמ' רב יהודה הרואה מת ואינו מלויהו עובר משום לעג לרש חרף עשהו, [משלי י"ז], ואם הלוהו מה שכרו אמ' רב אסי אמ' רבי יוחנן עליו הכתוב אומר [שם י"ט] מלוה ייי חונן דל.
<h2>דף כד.</h2>
אמר רב תחליפא בר אבימי אמ' שמואל אבל שלא פרע ושלא פרם חייב מיתה, שנ' ראשיכם אל תפרעו ובגדיכם לא תפרמו ולא תמותו האחיר שלא פרע ושלא פרם חיב מיתה, אמר רפרם בר פפא תאנא באביל רבתי אביל אסור לשמש מיטתו בימי אבלו ומעשה באחד ששימש מיטתו בימי איבלו ושמטו חזירים את גויתו. אמר רב מנישא בר תחליפא אמר כהנא אחי אמ' שמואל פ'ח'ז' חובה נ'ת'ר' רשות סימן. פריעת הראש והחזרת קרע לאחוריו וזקיפת המיטה חובה, נעילת הסנדל ותשמיש המיטה ורחיצת ידים ורגלים בחמין רשות ורב אמ' אף פריעת הראש רשות, ושמואל מאי שנא נעילת הסנדל רשות דלאו כולו עלמא עבידי דסימי מסני פריעת הראש נמי לאו כולו עלמא עבדי דמגלי רישיהו, שמואל לטעמיה דאמ' שמואל כל קרע שאינו בשעת חימום אינו קרע וכל עטיפה שאינה כעטיפת ישמעלים אינה עטיפה, אמ' ליה ראבון בר רב אדה לראבא אמרין תלמידך ארב עמרם תניא כל שבעה קירעו לפניו ואם בא להחליף מחליף וקוריע, ובשבת קירעו לאחוריו ואם בא להחליף מחליף ואינו קוריע, כי תניא ההיא בכבוד אביו ואמו.
המהותך והמסורס והנפלים ובן שמנה חי ובן שמנה מת ובן תשעה מת אין מיתעסקין עמהן לכל דבר.
<h2>דף כד:</h2>
והיכא דמית ליה מיקמי עצרת ומיקמי ראש השנה ומיקמי יום הכפורים ביום אחד אינון עולין לו למינין ארבעה עשר ההוא יומא דמיקמיה ועצרת גופיה, דקימא לן הילכ' כרבן גמליאל דתנן רבן גמליאל אומר ראש השנה ויום הכפורים כרגלים מאי טעמא הוקשו כל המועדות כולן זה לזה ולא מיבעיא עצרת ואמר רב גדול בר מנישי אמ' שמואל הלכה כרבן גמליאל.
<h2>דף כה.</h2>
אין קורעין ואין חולצין ולא מספידין עליו ואין מכניסין עמו ארון לבית עד שעה שימות, אין משמעין עליו ולא משנין את מעשיו רבי יהודה אומר אם היה כשיר משנין את מעשיו, אין שואלים שלום זה את זה בתוך העיר במה דברים אמורים בכפר קטן אבל בעיר גדולה מותר.
כי נח נפשיה דרב ספרא לא קרעו רבנן עילויה אמרי לא גמרנן מיניה, אמ' להו אביי מי תניא הרב שמת חכם תניא ועוד כל יומא שמעתתיה בפומן בבי מדרשא, סבור מאי דהוה הוה אמר להו אביי תניא חכם כל זמן שעסיקין בהספיד, סבור למיקרע לאלתר אמ' להו אביי תניא חכם כבודו בהספידו וחכם כבודו במטה ראשונה וכבודו דרך פתחים. כי נח נפשיה דרב חיסדא סבור לאותובי ספר תורה אפורייה אמר להו רבי יצחק בר אבדימי מילתא דלרביה לא סבירא לדידיה ניקו ניבי ליה, סבור דלא למישלל קירעיהו אמ' להו רבי יצחק בר אמי תניא חכם כיון שהחזיר פניו מיאחורי המטה שולל.
<h2>דף כו.</h2>
ואילו קרעים שאין מיתאחין הקורע על אביו ועל אימו ועל רבו שלימדו חכמה ועל נשיא ועל אב בית דין ועל שמועות הרעות ועל ברכת השם ועל ספר תורה שנישרף ועל ערי יהודה ועל המקדש ועל ירושלם וקורע על המקדש ומוסיף על ירושלם, וכולן רשאי לשוללן למוללן ללקוטן לעשותן כמין סולמות אבל לא לאחותן אמ' רב חיסדא ובאיחויי אלכסנדרי.
<h2>דף כו:</h2>
תנו רבנן תחילת קריעה טפח ותוספת שלש אצבעות דברי רבי מאיר, ר' יהודה אומ' תחילת קריעה שלש אצבעות ותוספת כל שהיא, אמ' עולא הלכה כרבי מאיר בקריעה הלכה כר' יהודה בתוספת, תניא נמי הכי רבי יוסי אומר תחילת קריעה טפח ותוספת כל שהיא. תנו רבנן אמרו לו מת אביו וקרע מת בנו והוסיף תחתון מתאחה עליון אין מתאחה, מת בנו וקרע מת אביו והוסיף עיליון מיתאחה תחתון אין מיתאחה, מת אביו מתה אמו מת אחיו מתה אחותו קוריע קרע אחד על כולן, רבי יהודה בן בתירא אומ' על כולן קרע אחד על אביו ועל אימו קרע אחד לפי שאין מוסיפין על קרע שלאביו ושלאימו, מאי טעמא אמ' רב נהמן בר יצחק לפי שאינן בתוספת, אמר שמואל הלכה כר' יהודה בן בתירה. עד היכן הוא קוריע עד טיבורו ויש אומרין עד לבו ואף על פי שאין ראיה לדבר זכר לדבר [יואל ב'] וקרעו לבבכם ואל בגדיכם, הגיע לטיבורו מרחיק שלש אצבעות וקורע, ניתמלא מלפניו מחזירו לאחוריו ניתמלא מילמעלה הופכו למטה, והקוריע מן מטה מן הצדדים לא יצא אילא שכהן גדול היה פורם מילמטה. תנו רבנן היוצא בבגד קרוע לפני המת הרי זה גוזל את החיים ואת המיתים, רבן שמעון בן גמליאל אומר האומיר לחבירו השאיליני חלוקך ואלך ואיבקר את אבה שהוא חולה והלך ומצאו מת קורעו ומאחו וכשבא לביתו מחזיר לו חלוקו ונותין לו דמי קרעו, ואם לא הודיעו הרי זה לא יגע בו. תנו רבנן חולה שמת לו מת אין מודיעין אותו שמא תיטרף דעתו עליו ואין מקרעין לו ומשתקין את הנשים מפניו, ומקרעין לקטן מפני עגמת נפש וקוריע על חמיו ועל חמותו מפני כבוד אשתו, אמ' רב פפא תנא באביל רבתי אביל אל יניח תינוק בתוך חיקו מפני שמביאו לידי סחוק ונימצא מיתגנה על הבריות.
מת אחיו ואמרו לו אחיו מת וסבר ראובן הוא וקרע ונמצא שמעון יצא ידי קריעה.
תנו רבנן אבל כל שבעת הימים חיב בכיסוי הראש ובכפיית המיטה ואין מברין אותו אילא על מטות כפויות.
תנו רבנן ההוליך לבית האיבל אם לבו גס בו יבריהו על מטות כפויות ואם לאו יבריהו על מיטות זקופות, ראבא איתיריא ביה מילתא על גביה אבה בר מארת דהוא אבה בר מנימי ראבא זקיף אבה בר מארת כאפי, אמ' כמא לית ביה דעתא בהאיי מירבנן.
תנו רבנן ההוליך ממקום למקום אם יכול למעט בעיסקו ימעט ואם לאו יגלגל עמהם.
<h2>דף כז.</h2>
תנו רבנן מיאמתי כופין את המטות משיצא מפתח ביתו דברי רבי אליעזר, רבי יהושע אומ' מישיסתם הגוליל, מעשה כשמת רבן גמליאל הזקן וכיון שיצא מפתח ביתו אמר להם רבי אליעזר כפו מיטתכם כיון שניסתם הגולל אמר להם רבי יהושע כפו מיטתכם אמרו לו כבר כפינו על פי זקן. תנו רבנן מימתי זוקפין את המיטות בערב שבת מן המנחה ולמעלה, אמ' ראבא בר רב חונא אף על פי כין אינו יושב עליה אילא עד שתחשך, ולמוצאי שבת אף על פי שאין לו אילא יום אחד חוזיר וכופה. תנו רבנן הכופה מיטתו לא מיטתו בלבד הוא כופה אילא כל המיטות שיש לו בתוך הבית הוא כופה ואפילו עשר מיטות בעשרה מקומות כופה את כולן, ואפילו [חמשה] אחין ומת אחד מיהם כולן כופין, ואם היתה מיטה מיוחדת לכלים אינו צריך לכפותה, דרגש אינו צריך לכפותו אילא זוקפו רבן שמעון בן גמליאל אומ' דרגש מתיר את קרביטיו והוא נופיל מיאיליו, מאי דרגש אמ' עולא ערסא דגדא. תנו רבנן ישן על גבי מיטה על גבי כסא על גבי אודייני וגדולה מכולן על גבי קרקע לא יצא ידי חובתו, אמ' רבי יוחנן שלא קיים כפיית המיטה. תנו רבנן מכבדין ומרבצין בבית האיבל ומדיחין קערות כוסות וצלוחיות בבית האבל ואין מביאין לא את המוגמר ולא את הבשמים בבית האבל, איני והא תאני בר קפארא אין מברכין על המוגמר ועל הבשמים שלבית האבל ברוכי הוא דלא מברכינן הא איתויי מתיינן, לא קשיא הא בבית האבל הא בבית המנחמין.
מכבדין ומרבצין בבית האיבל אבל אין מניחין את המוגמר.
<h2>דף כז:</h2>
אמ' עולא הספד על לב דכתי' [ישעיה ל"ב] על שדים ספדים טיפוח ביד קילוס ברגל. תנו רבנן המקלס לא יקלס לא במנעל לא בסנדל מפני הסכנה, אמ' ר' יוחנן אביל כיון שניענע בראשו שוב אין המנחמין רשאין לישב איצלו, ואמ' רבי יוחנן הכל חיבין לעמד מפני נשיא חוץ מן אבל וחולה, ואמ' רבי יוחנן לכל אומרין להם שיבו חוץ מן אביל וחולה. אמ' רב יהודה אמ' רב אביל יום ראשון אסור לוכל משלו דקא אמ' ליה רחמנא ליחזקאל [יחזקאל כ"ד] ולחם אנשים לא תאכל, רבה ורב יוסף מחלפי ליהדדי.
אמ' רב יהודה אמ' רב המת בעיר כל בני העיר אסורין בעשיית מלאכה, והני מילי דלא מפלגא מאתא בציבורי ובחבוראתא אבל מפלגא מאתא הנך דרמי עליהו לאיעסוקי ביה (ד)אסירין, אבל הנך אף על גב דאתו לכבוד בעלמא לא אסירין.
אמ' רב יהודה אמ' רב כל המיתקשר על מיתו יתיר מידאי על מת אחר הוא בוכה. תנו רבנן אל תבכו למת ואל תנודו לו, אל תבכו יתיר מידאי ואל תנודו לו יתיר מכשיעור, שלשה לבכי שבעה להספיד שלשים לגיהוץ ולתספורת מיכן ואילך אמ' הקב"ה אי אתם רחמנין בו יתיר ממני.
<h2>דף כט.</h2>
אמר רבי לוי הניפטר מן המת לא יאמר לו לך לשלום אילא לך בשלום שנ' [בראשית ט"ו] ואתה תבוא אל אבתיך בשלום, והניפטר מיחבירו לא יאמר לו לך בשלום אילא לך לשלום שנ' [שמות ד'] ויאמר יתרו למשה לך לשלום.
